And it came to pass, when David dwelled in his house, that David said to Nathan the prophet, "'Lo, I dwell in a house of cedar, but the ark of the covenant of Hashem dwells under curtains."
ויהי כאשר ישב דויד – בשמואל כתיב וי״י הניח לו מסביב וגו׳ וארון האלהים יושב בתוך היריעה (שמואל ב ז׳:א׳-ב׳) כדכתיב למעלה הימנה בתוך האהל אשר נטה לו דוד (שמואל ב ו׳:י״ז) אמר דוד הקב״ה קיים בו והניח לכם מכל אויביכם מסביב (דברים י״ב:י׳) וגם אנכי מוטל עלי לעשות מה שכתוב בסמוך והיה המקום אשר יבחר י״י אלהיכם בו לשכן שמו שם (דברים י״ב:י״א) כלומר אעשה לו משכן.
Now it came to pass when David sat In Samuel (II 7:1) it is written: "...and the Lord had given him rest from around him, etc." [The next verse says] "but the Ark of God dwells within the curtains," as is written above (ibid. 6:17): "...inside the tent that David had pitched for it." David said, "The Holy One, blessed be He, has fulfilled through me, (Deut. 12:10): 'and He gives you rest from all your enemies round about,' and I too am obligated to do what is written in close proximity (ibid. verse 11): '...then the place that the Lord your God will choose to let his name rest there,' i.e., I shall build him a tabernacle,"
ויהי כי ישב המלך בביתו וגו׳ – עד ומברך לעולם (סוף קפיטל). כבר בארנו כל זה בספר שמואל ולזה לא נבאר בזה המקום אלא מעט שנשתנה הלשון בו.
בביתו – ר״ל בבית הראוי לו לפי מעלתו.
בבית הארזים – מסוכך בתקרת ארזים.
תחת יריעות – הוא האוהל האמור למעלה וכאומר וכי זו היא הבית הראויה לארון.
ויהי – כל הספור והחזיון הנמצא בסימן זה הועתק מס׳ שמואל ב׳ סימן ז׳, ובאשר בו נמצא הבטחה עתידה על מלכות דוד היה ספור זה יקר בעיני עזרא להעתיקו שנית עם איזה שנויים אשר בא לבאר ולפרש הדברים או לקצר, ובאשר כבר פירשנו הדברים באורך בדרך המושכל בפי׳ שמואל, לא אכפיל הדברים, רק אעיר על השנוים הבאים בספר זה.
בביתו – ושם (ז׳:א׳) וה׳ הניח לו מסביב מכל אויביו.
בבית הארזים – שם בבית ארזים, פי׳ שר״ל הארזים הידועים ששלח חירם, שהיה בנין גדול ובית מלכות.
ויהי בלילה ההוא וגו׳ – מפורש במדרש אמר לו הקב״ה לנתן הנביא האדם הזה שאני שולחך אליו נדרן הוא צא ואמור לו עד שלא ישבע לבנותו לא אתה תבנה הבית לשבתי (דברי הימים א י״ז:ד׳), ד״א האדם שאני שולחך אצלו זריז הוא לך אמור לו קודם שישכור פועלים.
And it came to pass on that same night, etc. It is explained in the Midrash (Midrash Sam. 26:1): "The Holy One, blessed be He, said to Nathan: This man to whom I am sending you is a vower. Go forth and tell him before he swears to build it: You shall not build Me the house for My dwelling." Another explanation: The man to whom I am sending you is zealous. Go, tell him before he hires workers.
לא אתה תבנה לי הבית וגו׳ – ובספר שמואל כתוב האתה תבנה לי וגו׳ והכל ענין אחד.
(ד-ו)א[לא אתה תבנה לי הבית לשבת כי לא ישבתי בבית – פירש אדוני אבי מורי הר״א זצוק״ל: בא לו התשובה בלשון כפול. על שני דברים שנדמה לדוד שעשה שלא כהוגן, הא׳ אנכי יושב בבית הארזים והוא שלא כהוגן כמ״ש חגי העת לכם לשבת בבתיכם ספונים, שנית מה שארון אלהים יושב בתוך היריעה. ובא לו התשובה האתה תבנה לי הבית לשמי ואם כן לא עת בית ה׳ להבנות ומותר אתה לישב בבית ארזים. שנית מה שארון אלהים יושב בתוך היריעה בא התשובה כי לא ישבתי בבית.
מן היום אשר העליתי את ישראל וגו׳ הדבר דברתי את אחד שפטי ישראל – פירש אדוני אבי מורי זצוק״ל ואמר בהיות מן השמים מעכבים על איש לקיים איזה דבר אם שאין הזמן ראוי לכך או שהאיש אינו ראוי לכך. לכן הכפיל הכתוב לאמר מן היום כו׳ את אחד שופטי ישראל כו׳.]
א. הביאורים על פסוקים ד׳-י׳ הם משל ר׳ אברהם בן הגר״א ונתווספו על ידי נכדו של הגר״א, כפי שהעיר בהערתו בסוף הביאור לפסוק י׳.
לא אתה – שם =(ה) האתה תבנה לי בית, ופי׳ שר״ל כי לא אתה תבנה הבית רק בנך.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרלב״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
for I have not dwelled in a house since the day that I brought up Israel, until this day; but have gone from tent to tent, and from one Tabernacle to another.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
וממשכן – והיה לו לומר: וממשכן אל משכן, אלא זהו חסר ויתר שהתורה נדרשת, כמו שמפורש למעלה (ב׳:מ״ט).
ואהיה מאהל אל אהל וממשכן – כלומר ואהיה מתהלך מאהל אל אהל וממשכן אל משכן מגלגל לשילה ומשילה לנוב ומנוב לגבעון ואף על גב שהייתי מטלטל מאהל אל אהל וממשכן למשכן.
but I have [gone] from tent to tent and from tabernacle i.e., and I have walked from tent to tent and from tabernacle to tabernacle: from Gilgal to Shiloh, and from Shiloh to Nob, and from Nob to Gibeon, and although I was wandering from tent to tent and from tabernacle to tabernacle...
מאהל אל אהל וממשכן – 1רוצ׳ לומ׳: וממשכן אל משכן, ולפי שאמ׳ ״מאהל אל אהל״ סמך על המבין. ופי׳ ״מאהל אל אהל״: 2מאהל מועד אשר במדבר לגלגל, ומגלגל לשלה, ומשלה לנוב, ומנוב לגבעון. ובכל אלה המקומות 3תחת היריעות היה המזבח והארון, ואף כל הימים שהיה הארון בקרית יערים המזבח היה בנב ובגבעון (דברי הימים ב א׳:ג׳-ה׳).
1. רוצ׳ לומ׳ וכו׳. השוו המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לרש״י; וכן נמצא במיוחס לר״י קרא.
2. מאהל מועד אשר במדבר לגלגל וכו׳. השוו התרגום והמיוחס לרש״י; וכן נמצא במיוחס לר״י קרא. בקשר למקורותיהן של מסעות הארון, עיינו באנציקלופדיה תלמודית ערך ״במה״ בתחילת המאמר, ובהערות שם.
3. תחת היריעות. ר״ל: בבנין ארעי, והוא המשכן.
From Tent to Tent and from Tabernacle. This means to say: “and from Tabernacle to Tabernacle”; but because it says “from Tent to Tent,” it relies on the reader’s understanding. The meaning of “from Tent to Tent” is: from the Tent of Meeting in the wilderness to Gilgal, from Gilgal to Shiloh, from Shiloh to Nob, and from Nob to Gibeon. In all those places, the altar and the Ark were under the cloths [of the Tabernacle]. And even when the Ark was in Kiryath-jearim, the altar was in Nob and Gibeon the entire time (2 Chronicles 1:3–5).
אשר העליתי את ישראל – במקצת דפוסים ישנים כתוב את בני ישראל ואין כן בכל שאר ספרים.
כי לא ישבתי – אשר לא ישבתי וכו׳, ר״ל הנה עד הנה לא ישבתי בבית וכן אתה לא תבנה לי.
וממשכן – כאלו אמר וממשכן אל משכן והוא מקר׳ קצר ומעצמו יובן החסרון.
בכל אשר וכו׳ – בכל המקומות אשר התהלכתי וכו׳ וכי דברתי אל אח׳ מהשופטים אשר צויתיו לרעות את עמי וכו׳ וכאומר הנה מזה תדע שבנין הבית שמורה היא למי שיבנהו ואין כולם ראויים לה ולזה לא צויתי עליה מאז.
In all the places in which I have walked among all Israel, have I spoken a word with any of the judges of Israel whom I commanded to feed My people, saying, 'Why have you not built Me a house of cedar?'
א. צִוִּ֛יתִי =ל,ש1 ובדפוסים (וי״ו דגושה), וכן הכריעו ברויאר ומג״ה • א!=צִוִ֛יתִי (חסר דגש בוי״ו)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
בכל אשר התהלכתי בכל ישראל הדבר דברתי את אחד שופטי ישראל אשר צויתי לרעות את עמי לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים – זה לא עשיתי ואף הם מאליהם לא עלה במחשבתם לבנות לי בית כאשר עלה במחשבתך.
Wherever I walked among all Israel, I spoke a word, etc. I did not do this, and neither did they spontaneously think of building a house for Me, as it has entered your mind.
1את אחד שפטי ישראל – 2ובמקומו בספר שמואל: ״את אחד שבטי ישראל״ (שמואל ב ז׳:ז׳), 3כי השופט והראש נקרא שבט, 4כמו ״לא יסור שבט מיהודה״ (בראשית מ״ט:י׳), 5״שבט מישור שבט מלכותך״ (תהלים מ״ה:ז׳).
1. את אחד וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס; וברור שהוא תוספת (של רד״ק) ממה שנמצא שלא במקום הנכון ברוב כת״י (עיינו בחילופים).
2. ובמקומו בספר שמואל וכו׳. השוו דבריו שם. והשוו לעומת התרגום שם, ממנו נשמע ש״שבטי״ שם הוא כמשמעו; וכן נשמע מהמיוחס לר״י קרא.
3. כי השופט והראש נקרא שבט. בספר השרשים ערך ״שבט״ הוא מוסיף: ״כי דרך המושל להיות שבט בידו; ועוד כי בידו שבט מוסר העם״.
4. כמו ״לא יסור...״. השוו דבריו שם.
5. שבט מישור שבט מלכותך. נדמה ששם הכוונה ל״שבט מוסר״ המסמל את סמכותו של המלך לשפוט (ראו למעלה הערה ד״ה ״כי השופט״), אך לא לשופט עצמו.
Any of the chieftains of Israel (shofetei Yisra’el). In the parallel verse in the book of Samuel [it says] “any of the shivtei Yisra’el” (2 Samuel 7:7), because the chief official is called a shevet, as in “The shevet shall not depart from Judah” (Genesis 49:10), and “your royal shevet(=scepter) is a shevet of equity” (Ps 45:7).
Now therefore thus shall you say to My servant David, 'Thus says the Hashem of Hosts, 'I took you from the sheepcote, from following the sheep, that you should be prince over My people Israel;
מן אחרי הצאן – והיה רועה בשרון אתא הצאן תחת העבים.
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״את״): ״אחר״.
כה אמר י״י צבאות – מה שעלה במחשבתך אני אשלם לך.
מן הנוה – נוה הרועים וגדרות צאן.
So said the Lord of Hosts For that which entered your mind I shall repay you.
from the sheepcote the dwelling of the shepherds and the sheepfolds.
מן הנוה – 1גדרות הצאן נקרא ״נוה״, כמו שאמ׳ ״נות כרות רועים וגדרות צאן״ (צפניה ב׳:ו׳).
1. גדרות הצאן וכו׳. מכאן נשמע שהוא מפרש ״נְוֹת״ שבפסוק בצפניה גם כתיאור של מקום גדרות הצאן, לא רק על מקום ״כרוֹת רועים״. בהתאם לכך, הוא מפרש שם ״כרות״: ״מקום שיִכְרו שם הרועים להיות שם מקניהם נכלאים, מן ׳כי יכרה איש בור׳ (שמות כ״א:ל״ג)״; משמע ש״נוה״ הוא מקום הבהמות. והשוו דבריו לשמואל ב ז׳:ח׳, וראו מה שהוא כותב שם בדעת התרגום. אבל רש״י ור׳ יוסף קרא שם ועל הפסוק בצפניה, וכן המיוחס לר״י קרא כאן, מפרשים ״נוה״ כמקום הרועים עצמם. ואף לדעת רד״ק נראה שדוד, שהיה רועה צאן (שמואל א ט״ו:י״א), היה נמצא ב״נוה״, שהוא מקום הבהמות, כדי לטפל בהם. מהמיוחס לרש״י כאן נשמע ש״נוה״ הוא אמנם שם למקום הרועים, אבל הוא כולל כאן גם מקום גדרות הצאן. ראוי גם לציין את לשון המיוחס לר״י קרא בביאור פסוקנו: ״וזהו אשר הפליא לעשות, שדוד היה כל כך בזוי ושפל שהיה רועה צאן, והוא נעשה מלך על ישראל״.
From the naveh (=abode). Folds for flocks are called a naveh, as the text says, “nevot (=abodes consisting of) shepherds’ dugouts and folds for flocks” (Zeph 2:6).
הנוה – מדור הרועים כמו נות כרות רועים (צפניה ב׳:ו׳).
ועתה – ר״ל הואיל ודבר גדול הוא אמור לדוד עבדי הלא הרבה טובה עשיתי עמך כי לקחתיך מן הנוה וכו׳.
and I have been with you wherever you went, and have cut off all your enemies from before you; and I will make you a name, like the name of the great ones that are on the earth.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
ועשיתי לך שם כשם הגדולים – כשם מלכים גדולים כי למעלה כתיב ויצא שם דוד בכל הארצות (דברי הימים א י״ד:י״ז).
and I have made you a name like the name of the great ones like the name of the great kings, for above it is written (14:17): "... and David's fame went forth throughout all the lands."
ועשיתי לך שם כשם הגדולים – 1כמו שאמר ״ויצא שם דוד בכל הארצות ויי׳ נתן...פחדו על כל הגוים״ (דברי הימים א י״ד:י״ז).
1. כמו שאמר ״ויצא...״. השוו המיוחס לרש״י. לשון רד״ק על הפסוק המקביל בשמואל ב ז׳:ט׳: ״המלכים הגדולים, כמו שנאמר ׳ויצא...׳ ״. ולשון המיוחס לר״י קרא: ״ועשיתי לך שם כשם הגדולים – כשבני אדם יושבין או עומדין ומספרים בשבחן של מלכים העצומים הם מזכירים אותך...זהו משמעות פשוטו של מקרא״. אך הוא גם מצטט את דברי רז״ל, המובאים כמו כן ברד״ק על הפסוק בשמואל (ראו שם).
I will give you renown like that of the greatest men on earth—as it says, “David became famous throughout the lands, and the Lord put the fear of him in all the nations” (1 Chronicles 14:17).
שם כשם הגדולים – להתפרסם בעולם ככל הגדולים אנשי השם, ורז״ל אמרו שזהו מה שאומרים מגן דוד.
א[ואהיה עמך – שלא תהרג.
ואכרית את כל אויביך – שתהרוג.
ועשיתי לך שם כשם הגדולים – ז״ש מגן דוד ותהי חתת אלהים על כל אויביו.]
א. הביאורים על פסוקים ד׳-י׳ הם משל ר׳ אברהם בן הגר״א ונתווספו על ידי נכדו של הגר״א, כפי שהעיר בהערתו בסוף הביאור לפסוק י׳.
ואכרית – ושם (ט) ואכריתה, ובאשר עד ועשיתי דבר בעתיד המהופך לעבר, שעל זה בא הוי״ו בקמץ, ומן ועשיתי מדבר מן העתיד והוא״ו הוא וא״ו החבור כמש״פ שם, יצדק יותר ואכרית בלא ה״א, שהה״א הבא נוסף על הפעל מורה על גלות רצון, לא על עבר מוחלט, כמ״ש בכ״מ.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
And I will appoint a place for My people Israel, and will plant them that they may dwell in their own place, and be disquieted no longer; neither shall the children of wickedness waste them anymore, as at the first,
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
ושמתי מקום וגו׳ – ושכן תחתיו לא כמו שהיה בימי שאול כשנהרג שאול וינוסו ישראל וישבו פלשתים תחתם.
ולא יוסיפו בני עולה לבלתו – כמו לענותו.
And I shall appoint a place for My people Israel, and they will dwell in their own place, etc. not as it was in the days of Saul, when Saul was slain and Israel fled, and the Philistines settled in their place.
and the wicked people will no longer afflict them – Heb. לְבַלְּתוֹ like לְעַנּוֹתוֹ (II Sam. 7:10).
לכלותו – ובספר שמואל כתוב לענותו והנה התר זה הספק הוא כי כמו זה היעוד המתמיד הוא תנאי כמו שבארנו בפרשת וישלח יעקב ולזה היה בזה היעוד תנאי שאם ישמרו בני ישראל דרך י״י והמלך שיהיה עליהם הנה ימשך להם הטוב שזכר שלא יוסיפו בני עולה לענותו כמו שענו אותו בימי השופטים כמו שנזכר בספר שופטים אך כשיחטאו לא יתקיים להם זה הברית ולא ישאר להם מהברית כי אם מה שהיה להם מפני האבות והוא שלא יכלו אותם האויבים וזה היה תקון שתקנו בזה היעוד המחברים זה הספר ברוח הקדש ועל כל פנים הנה לא יתישב זה היעוד לפי הלשון הנזכר בזה המקום לא בשיהיה זה היעוד שב לעת בוא הגואל כי ישיב י״י יתברך זה המקום לישראל על יד המלך שיצא מגזע ישי ויצא משרשיו.
ולא יוסיפו בני עולה לבלתו – פרק קמא דברכות רב הונא רמי כתיב לענותו וכתיב לכלותו. בתחלה לענותו ולבסוף לכלותו. ובפירש״י כתבי לענותו בספר שמואל (שמואל ב ז׳) וכתיב לכלותו בד״ה. בתחלה כשנבנה הבית נבנה ע״מ שלא לענות עוד אויבים לישראל ולבסוף כשחטאו נגזר עליהם עינוי ותפלתם מגינה עליהם מן הכליון ע״כ. נראה שבספרו הי׳ כתוב לכלותו בכ״ף וכן פירש בעל מכלל יופי ענין כליה ואף רד״ק הביא בספר שמואל מדרש הנזכר ופירש כפירש״י. אמנם בספר השרשים הביאו בשרש בלה בבית וכן בכל הספרים (זולתי מעט מזעיר) כתוב לבלתו בבי״ת.
ירגז – ענין תנועת החרדה.
לבלותו – מלשון בליה והפסד כמו בלה בשרי (איכה ג׳:ד׳).
ושמתי מקום – בימיך שמתי מקום מנוחה וקבוע לעמי ישראל ונטעתיו על אדמתו ושכן במקומו ולא יחרד עוד לנוע ממנה.
כאשר בראשונה – ר״ל טרם הקמת השופטים.
ושמתי מקום לעמי ישראל – הוא כבוש הארץ.
ונטעתיהו – הוא חילוק הארץ כי כל אחד על מקומו כעין נטיעה.
ולא יוסיפו בני עולה לבלותו – ובשמואל כתיב לענותו, דרשו חז״ל בתחלה לענותו ולבסוף לבלותו רצה לומר בתחילה היינו בבית ראשון לא נמסרו אפילו לענות ולבסוף בבית שני היו משועבדים למלכים אלא שלא נמסרו לבלות.
לבלותו – ושם (י) לענותו, ופי׳ חז״ל ברכות דף ה׳(ע״ב), מתחלה לענותו ולבסוף לבלותו, שאחר שחטאו נשתנה ההבטחה, והיו מעונים מבני עולה, רק שנשאר ההבטחה שלא יבלו אותם להומם ולאבדם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
even from the day that I commanded judges to be over My people Israel. And I will subdue all your enemies. Moreover, I tell you that Hashem will build you a house.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
ולמימים אשר צויתי שופטים על עמי ישראל – לא עשיתי נפלאות עם אחד מהם כמו שעשיתי עמך להכניע אויביך לפניך.
ולמימים אשר צויתי שופטים על עמי ישראל – לא היה מנוחה להם כמוך אשר הכנעתי את כל אויביך לפניך.
ואגד לך – מה יהיה שכרך שרצית לבנות לי בית.
ובית יבנה לך י״י – אתה חשבת לבנות לי בית לשמי באותה מדה יהיה שכרך ומבשרך הקב״ה כי בית יעשה לך י״י (שמואל ב ז׳:י״א) שיתן לך בן שימלוך תחתך וישב על כסא ישראל במקומך וכל דבר שתתקיים בבן אדם אחריו קרוי בית וכן הוא אומר והקימותי את זרעך אחריך (דברי הימים א י״ז:י״א).
And even from the days that I commanded judges over My people Israel they did not have rest like you, for I vanquished all your enemies before you.
Moreover I tell you what your reward will be, because you wished to build Me a house.
that the Lord will build you a house You thought to build Me a house in My name; your reward will be with the same measure; the Holy One, blessed be He, brings you the tidings that the Lord will give you a son who will reign after you and who will sit on the throne of Israel in your stead, and everything that endures for a person after him is called a house, as it says (v. 11): "... and I shall raise up your seed after you."
1ולמימים וכו׳ – 2בראשונה היו מבלים אותם, וכן מימים שצויתי עליהם שופטים גם כן היו מענים אותם. אע״פ שהיו מושיעים אותם השופטים, לא היה להם מנוחה שלימה עד עתה.
1. ולמימים וכו׳. דיבור זה חסר בכת״י פריס ומינכן, וסביר שהוא מתוספותיו של רד״ק.
2. בראשונה וכו׳. הוא מפרש את הפסוק על פי סוף הפסוק הקודם; וכדבריו כותב המיוחס לר״י קרא, וכן רש״י ור׳ יוסף קרא על שמואל ב ז׳:י״א. וראו המיוחס לתלמיד רס״ג והמיוחס לרש״י, אשר כנראה אינם מפרשים את ענין העינוי על ימי השופטים הנזכרים בפסוקנו. מה שמפרש רד״ק ״לבלֹתו״ כמו ״לענותו״ על פי הפסוק בשמואל, השוו על כך המיוחס לרש״י; וכן נמצא גם במיוחס לר״י קרא. וראו מה שמצטט רד״ק שם מהמדרש. בקשר למשמעות המילולית של ״לבלֹתו״ לפי רד״ק ראו ספר השרשים ערך ״בלה״.
Ever since etc. In the beginning [enemy nations] used to wear down [the Israelites]; and from the time I appointedchieftains over them, [enemy nations] would similarly cause them distress. Even though the chieftains would save them, they have not been fully at peace until now.
והכנעתי את כל אויביך – ובספר שמואל כתוב והניחותי לך מכל אויביך והכל ענין אחד.
ולמימים – מוסב למקרא של מעלה לומר לא יוסיפו עוד לבלותו כאשר בראשונה וכאשר בזמן השופטים.
ואגד לך – ומלבד זאת אגיד לך שעוד ייטיב ה׳ עמך ויבנה לך בית מלכות לזרעך אחריך ואם כן די לך בהטובות האלה אף אם לא תבנה בית ה׳.
א[ובית יבנה לך ה׳ – פירש אדוני אבי מורי זצוק״ל רצה לומר אחרי אשר הכינות את לבבך בלבב שלם לבנות הבית מעלה עליך הכתוב כאלו בנית כמ״ש חנוכת הבית לדוד. כי גם הבונים לא עשו במעשה הבנין כלום כמ״ש חז״ל שנבנה מאליו והאבנים היו עולים על הדימוס וכן אמר שלמה אם ה׳ לא יבנה בית וז״ש כאן ובית יבנה לך ה׳.1]
ולמימים אשר צויתי שפטים וגו׳ – קאי אלמעלה ולא יוסיפו לענותו כאשר בראשונה ולמימים אשר צויתי שופטים וגו׳.
1. (אמר נכדו המסדר: אלה ארבעה פסוקים מלאתי מדברי אדוני אבי מורי זצוק״ל, ומעתה נשוב לדברי אדוני אבי זקני הגאון זצוק״ל.)
א. הביאורים על פסוקים ד׳-י׳ הם משל ר׳ אברהם בן הגר״א ונתווספו על ידי נכדו של הגר״א, כפי שהעיר בהערתו בסוף הביאור לפסוק י׳.
ולמימים – זה פי׳ מש״ש (יא) ולמן היום.
והכנעתי – ושם והניחותי, ואחר החטא לא מצא מנוחה לגמרי רק שנכנעו תחתיו, כמ״ש בפסוק י׳ מדברי חז״ל.
ואגיד לך – (שם) והגיד לך ה׳ כי בית יעשה לך ה׳, ופירשתי שם שר״ל שהגיד לו זאת בנבואה אחרת הטעם שלא יבנה הבית מפני ששפך דמים הרבה כמו שהזכיר נבואה זאת לקמן (כ״ח:ג׳), ופירש עזרא שאז לא נאמר לו עדיין נבואה זו, כי אז לא שפך עדיין דם לרוב, שהמלחמות הגדולות עשה אחרי זה הדבור, ואחרי זאת א״ל ה׳ דמים הרבה שפכת, (ועזרא) [ועז״א] ואגיד לך – ר״ל שבעתיד אגיד לך טעם הדבר.
ובית יעשה – הוא הבטחה שיבנה לו ה׳ בית נאמן כמו שמפרש.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קרלב״גמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
And it shall come to pass, when your days are fulfilled that you must go to be with your fathers, that I will set up your seed after you, who shall be of your sons; and I will establish his kingdom.
והיה כי מלאו ימיך ללכת עם אבותיך – כלומר אל תירא שאני ממהר את הדבר אלא כי מלאו ימיך אז יהיה ואז והקימותי את זרעך אחריך וגו׳ והכינותי את מלכותו, וכן הוא אומר בשלמה ותכון מלכותו מאד (מלכים א ב׳:י״ב).
And it will come to pass when your days are finished to go with your forefathers That is to say, do not fear that I will hasten the matter, but when your days are finished, then it will come about, and I shall raise up your seed after you. and I shall establish his kingdom And so he says of Solomon, (I Kings 2:12): "... and his kingdom was firmly established."
והיה – אבל כאשר ימלאו ימיך וכו׳.
ללכת עם אבותיך – ושם (יב) ושכבת את אבותיך, ועזרא יודיע כי הצדיקים אין להם מנוחה לא בעוה״ז ולא בעוה״ב שנאמר (תהלים פ״ד:ח׳) ילכו מחיל אל חיל כמ״ש חז״ל בסוף ברכות, ע״ד (זכריה ז׳:ג׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
אשר יהיה מבניך – ושם אשר יצא ממעיך, ועזרא פירש שלא יהיה זרע מבנותיו, רק מבניו הזכרים.
והכינותי את מלכותו – ושם את ממלכתו, וכן במ״ש וכוננתי את כסאו אומר שם (יג) כסא ממלכתו, וכבר בארתי ששם ממלכה מציין את העם בכלל שעליהם מולך, וזה לא נתקיים כי הממלכה נחלקה לשתים, רק המלכות נשארה והכסא שנשאר במלכות על שבט יהודה.
אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן – כתיב אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים (שמואל ב ז׳:י״ד) ופתרון אם יחטא נגדי איסרנו על יד כאדם שמיסר את בנו בשבט אנשים שהקים לו לשטן את רזון ואת הדד ועל אותו פסוק נופל לומר וחסדי לא אסיר ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיה לפניך וכשפשע לפני העברתי המלוכה ממנו ומזרעו, בשמואל כתיב מעם שאול (שמואל ב ז׳:ט״ו) ומה שלא נכתב כאן אשר בהעותו וגו׳ (שמואל ב ז׳:י״ד) משום כבודו של דוד שאינו רוצה לדבר בזה הספר שום זילות לבית דוד.
I shall be to him as a father, and he will be to Me as a son And in Samuel (II 7:14), it is written: "... so that when he goes astray, I will chasten him with the rod of men." The meaning is that if he sins against Me, I will chasten him immediately, as a man who chastens his son with a rod of men, insofar that He raised up against him as adversaries Rezon and Hadad, and on that verse, it is appropriate to say, "... and I shall not remove My loving kindness from him as I removed it from [Saul] who was before you," and when he sinned before Me, I removed the kingdom from him and from his seed. In Samuel (ibid. 15) it is written: "from Saul." The reason it is not written here: "so that when he goes astray, etc." is because of David's honor, for he does not wish to speak of this in this Book, because it is denigrating to the house of David.
לאב – כמו אב המייסר את בנו בשבט ואל המיתו בל ישא נפשו.
וחסדו – לא אסיר חסדי ממנו למאס בו כאשר הסירותי חסדי מעם שאול אשר היה מלך לפניך.
לבן – שם (יד) הוסיף אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים, ועזרא השמיט זה אחר שאח״כ גרמו העונות ששבתה המלוכה ואת עיני צדקיהו עור כמו שקונן ע״ז המשורר (תהלות סי׳ פט).
כאשר הסירותי – ושם (טו) כאשר הסירותי מעם שאול אשר הסירותי מלפניך, שמשמע שהסיר החסד משאול באשר מצא את דוד יותר ראוי לחסד זה, ועזרא שהיה מגמתו לומר ששאול לא היה ראוי עוד למלוכה (כמ״ש למעלה י׳:י״ג), תקן הדבר שהוסר החסד משאול בעבור חטאיו.
והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם – ובספר שמואל כתוב ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם והכל ענין אחד כי הרצון בו שזה יהיה מזרע שלמה כי כבר אמר וחסדי לא יסור ממנו.
נכון – מתוקן על כנו.
בביתי – בבית המלכות ולתוספת ביאור אמר במלכותי וכפל עוד לומר וכסאו וכו׳ וכן דרך המקרא לכפול הדברים פעמים ושלש לחזוק.
עד העולם – לזרעו אחריו.
והעמדתיהו – שם (טז) אומר ונאמן בית וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם, ועזרא הוסיף שהיה הבטחה גם לשלמה, שתהיה המלוכה שמורה לזרעו תמיד לא ליתר זרע בית דוד.
כי הביאתני עד הלם – שנתת לי מלכות, מי אנכי כי אהיה מלך.
כי הביאתני עד הלום – מנוה רועים הביאתני למלכות.
that You have brought me thus far From the sheepcote you brought me to the kingdom.
עד הלם – 1שהמלכתני, 2ואני קטן ונבזה.
1. שהמלכתני. כך בתרגום, במיוחס לתלמיד רס״ג ובמיוחס לרש״י כאן, וברש״י ובר׳ יוסף קרא לשמואל ב ז׳:י״ח. ובמיוחס לר״י קרא: ״עד הגדולה הזאת״. על הפסוק בשמואל מוסיף רד״ק: ״ואין הלום אלא מלכות, שנאמר: ׳הבא עוד הלום איש ויאמר יי׳ הנה הוא נחבא אל הכלים׳ (שמואל א י׳:כ״ב)״.
And this was a small thing in Your eyes, O God; but You have spoken of Your servant's house for a great while to come, and have regarded me after the manner of a man of high degree, O Lord God.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
ותקטן זאת בעיניך אלהים – לתת לי לבד מלכות, אלא דברת על בית עבדך למרחוק – שגם בני אחרי יהיו מלכים.
ואילו ראיתני כתור האדם המעלה ה׳ אלהים – שהיית נותן לי לבדי מעלה ומלכות כמנהג תורת בני האדם, שמנהג בני האדם כשהקב״ה נותן לו גדולה פוסקת מזרעו, ואילו כן ראיתני היה די לי, וכל שכן עכשיו שדברת על בית עבדך למרחוק שלא יפסוק המלכות מזרעי לעולם.
ותקטן זאת בעיניך – שנתת לי המלכות.
למרחוק – שהעמדת את מלכותי לעתים רחוקים שאמרת והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד עולם (דברי הימים א י״ז:י״ד).
וראיתני כתור האדם המעלה – שהשויתני והושבתני בשורות הגדולים כלומר קטן הייתי והושבתני בשורות נדיבי עמך שאמרת לי ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים (שמואל ב ז׳:ט׳).
כתור – פתרון שורה ודוגמא (בכלאים) ראש תור ירק.
As though this was yet too small a thing in Your eyes that You gave me the kingdom.
from afar that You have established my kingdom until future times, for You said, "And I shall station him in My house and in My kingdom forever."
and You have regarded me in the manner of a man of high degree that You have equated me and placed me in the rows of the great; i.e., I was small, but You placed me in the row of the princes of Your people, for You said to me, "... and I have made for you a [great] name like the name of the great ones."
in the manner – Heb. כְּתוֹר. The meaning is a row, and an example is in Kilaim (2:7): "the point of a row (ראשּׁ תּוֹר) of vegetables."
ותקטן זאת בעיניך – 1עד שדברת אל בית עבדך למרחוק, שהבטחת זרעי אחרי להמליכם עד עולם, כמו שאמ׳ ״והעמדתיהו בביתי ובמלכותי עד העולם״ (לעיל פס׳ יד).
וראיתני כתור האדם המעלה – 2כלומ׳: ראיתני במעלה גדולה בתכונת האדם הגדול, אע״פ שאני קטן ונבזה. ו״תר״ הוא לשון תכונה; וכן ״תורת האדם״ שאמר בספר שמואל (שמואל ב ז׳:י״ט). וקרוב לו ״נאוו לחייך בתורים״ (שיר השירים א׳:י׳), שהם הפנינים המסודרים ומחוברים על סדר ותכונה.
1. עד שדברת...להמליכם עד עולם וכו׳. השוו המיוחס לתלמיד רס״ג, המיוחס לרש״י (וכן נמצא במיוחס לר״י קרא), ורש״י ור׳ יוסף קרא לשמואל ב ז׳:י״ט. כפי שמציין רד״ק על אותו פסוק בשמואל, ״למרחוק״ מתורגם ״לעלמא דאתי״ בתרגום שם; וכן נמצא בתרגום כאן.
2. כלומ׳: ראיתני וכו׳. השוו ספר השרשים ערך ״תור״, וראו דבריו על הפסוק בשמואל. המיוחס לרש״י כאן ור׳ יוסף קרא שם (וכן המיוחס לר״י קרא כאן בפירוש אחד) מבינים ״תור״ מלשון ״שורה״, וכן נשמע מהתרגום כאן. המיוחס לתלמיד רס״ג מפרש ״כתור האדם״: ״כמנהג תורת בני אדם״, בהתאם לפסוק בשמואל; וראו שם איך שהוא מבאר את רצף פסוקנו. גם המיוחס לר״י קרא, בשם רבו, מפרש אותו מלשון ״תורה״ בהתאם לפסוק בשמואל: ״וראיתני כתור האדם המעלה – נר׳ לר׳ לפרשו בתמיה, כלומר: וכי הראית לי בתורת האדם? – בתמיה. והלא אין דרך בני אדם לידע עתידות, ואתה הודעתני שבני ימלוך אחרי, וזו מעלה יתירה״. וראו רש״י ור׳ ישעיה מטראני על הפסוק בשמואל המפרשים גם אותו פסוק בלשון שאלה; ויתכן שכך גם כוונת התרגום שם.
Yet even this has seemed too little for You—to the point where You have spoken to Your servant’s house concerning the future. For You have promised to make my offspring kings after me forever, as it says, “I will install him in My house and in My Kingship forever” (v. 14).
You regard me as having the tor of a person of distinction. This means: You regard me as having the kind of great qualities that characterize a great person, even though I am belittled and despised. Tor has the sense of a set nature—as does “the torah of a person,” the formulation that appears in the book of Samuel (2 Samuel 7:19). Similarly, “Your cheeks are comely with torim” (Song 1:10) refers to pearls that are neatly connected to one another according to a set arrangement.
וראיתני כתור האדם המעלה וג׳ – מטעם: ובהגיע תור אסתר (אסתר ב׳:ט״ו), והכ״ף לדמיון. והטעם: ראית י״י אלהים אותי, כאלו זמני האדם רב המעלות.
וראיתני כתור האדם המעלה – רוצה לומר: כתאר האדם שהוא איש המעלה באופן שתמשך ממנו זאת ההשגחה הנפלאה לזרעו כדרך שלא תסור ממנו לעולם המלכות והנה בספר שמואל כתוב וזאת תורת האדם אדני אלהים. ר״ל שזה היעוד שיעדת לי מהטוב שימשך אל האדם השלם והוא אשר שם כל מגמתו בצד אשר הוא בו אדם והם המעלות האנושיות כי לאיש כזה יתכן שתמשך כמו זאת ההשגחה הנפלאה.
כתור – ענין תכונה ותואר וכן נאוו לחייך בתורים (שיר השירים א׳:י׳) שהם הפנינים המסודרים בתואר ובתכונה יפה.
ותקטן – החסד הזה היא עוד קטנה בעיניך עד שדברת על בית עבדך למרחוק ר״ל להדורות העתידי׳ בתת המלכות לזרעי עד עולם.
וראיתני – ראית אותי להחשיבני כתכונת ותואר האדם גדול המעלה עם שאני פחות ונבזה.
וראיתני כתור האדם המעלה – רצה לומר כמו האדם הראשון שהראה לו הקדוש ברוך הוא כל דור ודור.
וראיתני כתור האדם המעלה – ושם (יט) וזאת תורת האדם, מבואר שפי׳ מלת תורת ששרשו תור, והוא לדעת הרד״ק לשון תכונה, וקרוב לו נאוו לחייך בתורים (שיר השירים א׳:י׳), הפנינים המסודרים על סדר ותכונה. ומ״ש האדם, היינו האדם המעלה והחשוב. אולם למה שפירשתי שם שר״ל שהוכיח מזה שהחסד הזה שניתן לו אינו מצד שהוא אדם פרטי, רק מצד שהוא אדם כללי, והוא הולך מהלך השלמות אל הכלל, וכל בני אדם יחד, והאדם הכללי הסוגיי הוא למעלה מן האדם האישיי הפרטי, כי אין איש בשכל ולא מין חוץ לשכל, והאדם המעלה המצויר בשכל העליון ית׳ הוא האדם הכללי, ועז״א שראיתני כתור האדם העליון העומד למעלה, שהוא האדם הכללי, וזה פי׳ וזאת תורת האדם, ר״ל האדם הכלליי הסוגיי.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
מה יוסיף עוד דויד אליך – ומה אוסיף עוד לדבר אליך, מהכבודא הזה אשר אתה עושה עם עבדך, וכמו כן דבר המקרא: וזאת תורת האדם ה׳ אלהים (שמואל ב ז׳:י״ט), בתמיה הוא אומר, לתת לו גדולה וכבוד ולבניו עד עולם לא עשית עם שום אדם כאשר עשית עמי, ולכך אומר,
א. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״מן כבוד״.
מה יוסיף עוד דויד אליך – פתרון מה צורך עוד לדוד לבקשך.
לכבוד את עבדך – בשביל לעשות כבוד לי שאני עבדך ואתה ידעת מאליך ובשמואל כתיב ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך (שמואל ב ז׳:כ׳) י״י.
What more need David [seek] You The meaning is: What need is there more for David to seek you?
to have glory as Your servant in order to do me honor, that I am Your servant, and You know by Yourself. In Samuel (II 7:20) it is written: "And what more can David say to You? For You know Your servant, O Lord."
מה יוסיף עוד דוד אליך לכבוד את עבדך – ובספר שמואל כתוב ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך והכונה אחת חכי הרצון בו מה יוסיף עוד לדבר אליך לבקש ממך שתוסיף לו כבוד.
ידעת – הוא מענין אהבה ורחמים כמו רק אתכם ידעתי (עמוס ג׳:ב׳).
מה יוסיף – מעתה מה יוסיף עוד לבקש לעשות כבוד עם עבדך ר״ל מעתה אין לו לשאול עוד ואמר כאחר המדבר.
ואתה – הואיל ואתה ידעת ורחמת את עבדך לעשות לו כזאת מבלי שאלה ובקשה.
מה יוסיף – ושם (כ) ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך, ועזרא פי׳ שר״ל על הכבוד הזה הנעשה את עבדך לחשבו כאדם המעלה, היינו אדם הכללי הסוגיי, מה יוסיף ע״ז דוד מצד שהוא איש פרטי, ומדבר אליך מצד אישיותו שזה בטל במעלתו שהוא הולך מהלך השלימות אל האדם הכללי וכוללם יחד שידעת אותו מצד זה ככל הסוגיים הנקשרים בידיעת השכל הכולל הבב״ת.
עשית את כל הגדולה הזאת – כי אני לא הייתי סבורא ונשען על זאת.
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״סבור״): ״מברר״.
י״י בעבור עבדך – כך מוסב פסוק זה על העליון ועל כך עשית להודיעני את כל הגדולה הזאת שהודעתני והכל מרצון לבך.
O Lord, for the sake of Your servant This is connected to the preceding verse, as follows: And You did so much to let me know of all this greatness that You let me know, and all was from the desire of Your heart. Therefore...
בעבור עבדך – ר״ל אם עשית כזאת בעבור שאני עבדך מכל מקום כלבך עשית הגדולה הזאת כי אין זכותי כדאי לה לולי רצון לבך.
להודיע – ר״ל ואף להודיע לי את זאת כאלו באה לתשלום גמול על מעשי.
ה׳ בעבור עבדך – ושם (כא) בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך ע״כ גדלת ה׳ אלהים כי אין כמוך וכו׳, ושם פירשתי שר״ל שההודעה הזאת היה ככל הודעות שיודיע ה׳ ע״י נביאיו ענינים הכוללים שהם לתכלית מין האנושי בכלל, שה׳ יגלה מה שבלבו ורצונו הנעלם להשלמת כל הדורות, ומזה מבואר שגדלת ה׳ ע״י שאתה קושר הסבות והמסובבים מראש ועד סוף, עי׳ בפירושי שם. ועזרא הוסיף ופי׳ שעשית את כל הגדולה הזאת להודיע את כל הגדולות בעבור עבדך וכלבך, ר״ל שההודעות האלה הוא למען גלות מה שבלבך להשלמת הכלל באחרית הימים, ובעבור עבדך שידע עי״כ כי ה׳ מי כמוך. ושיעור הכתוב שם בשמואל ה׳ בעבור דברך (וכלבך עשית הוא מאמר מוסגר) את כל הגדולה הזאת להודיע את עבדך על כן גדלת ה׳ אלהים, ר״ל ע״י דברך שדברת את כל הגדולה הזאת והודעת ההודעה הזאת ע״י נביא, עי״כ הודעת את עבדך שעל כן גדלת וכו׳. ומ״ש וכלבך עשית הוא מאמר מוסגר, שעשית זאת כפי לבך ורצונך הנעלם וכמש״פ שם.
O Lord, there is none like You, neither is there any God beside You, according to all that we have heard with our ears.
א. בְּכֹ֥ל =א?,ל,ש1,ק-מ ומסורת-ל וכן הוא בחלק מהדפוסים (ובקורן) ע״פ מ״ש (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה) • א?!=כְּכֹ֥ל? (באות כ״ף במקום בי״ת?), וכך הוא במ״ג דפוס ראשון. אמנם למרות שהמקום מטושטש מאוד בכתר, וייתכן שמדובר על כ”ף, בהגדלה האות נראית יותר כמו בי”ת (כי ניתן להבחין קצת בבסיס האות שיוצא בצד ימין).
ושמא תאמר גדול כמוהו אינו אבל מעט קטן ממנו יש, לכך נאמר: ואין אלהים זולתך – אין כמוך ואין זולתך באלהים אף בעממים.
בכל אשר שמענו באזנינו – כל ימינו.
O Lord, there is none like You Perhaps you will say that there is none as great as He, but there is one slightly smaller than He. Therefore. it says: "... and there is no god besides You."
there is none like You, and there is no god besides You even among the nations.
according to all that we have heard with our ears all our days.
And who is like Your people Israel, one nation on the earth, whom God went to redeem to Himself for a people, to make for You a name by great and tremendous things, in driving out nations from before Your people, whom You redeemed out of Egypt.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספימצודת דודמלבי״םעודהכל
ומי כעמך ישראל גוי אחד – ממה הם מיוחדים מכל העמים מזה אשר הלך אלהים בעצמו לפדותם לו לעם כמו שכתוב אני יוצא בתוך מצרים (שמות י״א:ד׳), מזה אנו מיוחדים שלא עשה זה לשום אומה בעולם.
לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים – ולפי שאתה יחיד בעולמך ועמך מיוחדים מכל אומה ולשון נאה לך לתת להם מלך הגון וגדול.
And who is like Your people Israel, one nation And how are they singled out from all the nations? In this manner... whom God went by Himself. to redeem for Himself a people as a people, as it is written (Exod. 11:4): "I shall step forth in the midst of Egypt." In this, we were singled out, that He did not do this to any nation in the world.
to drive nations from before Your people, whom You redeemed from Egypt And since You are One in Your world, and Your people are singled out from all nations; therefore, it is fitting for You to give them a proper and great king.
לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים – 1זה היה לך שם גדלות ונוראות, שפדיתם 2מבית עבדים ממצרים, 3וגרשת מפניהם גוים – והם שבע אומות. 4ובספר שמואל אומ׳ ״אשר פדית ממצרים גוים ואלהיו״ (שמואל ב ז׳:כ״ג), פי׳: מגוים ומאלהיו, או: והכית גוים ואלהיו.
1. זה היה לך וכו׳. ר״ל: ה״גדלות ונוראות״ כוללות גירוש הגוים מארץ כנען וגם יציאת מצרים, למרות שהזכרת יציאת מצרים בפסוק נשמעת כדרך אגב.
2. מבית עבדים. ברוב עדי-נוסח חסר ביטוי זה.
3. וגרשת מפניהם גוים. לפי זה, המילה ״גוים״ היא המושא של הפועל ״לגרש״, למרות הפער שביניהם.
4. ובספר שמואל וכו׳. שם חסירה המילה ״לגרש״, וגם נוספה המילה ״ואלהיו״ כמו שמזכיר רד״ק. אך אין כוונת רד״ק לדון בחסרון המילה ״לגרש״, כי הוא כותב שם שיש להבין שהמילה ״לגרש״ כאילו נמצאת, בהתאם לדעתם של שאר המפרשים. ובכן, באמת ניתן היה להבין את תחביר הפסוק שם כאותו של פסוקנו, וש״גוים ואלהיו״ הם מושאים של הפועל ״לגרש״ שהוא כאילו נמצא (וכך אמנם מבואר ברש״י ובר׳ יוסף קרא שם). אבל נראה שמפריעה לרד״ק לשון היחיד של כינוי-השם במילת ״ואלהיו״ לפי זה, כי אותו כינוי מתייחס ל״גוים״ שהוא בלשון רבים. לכן, בפירושו הראשון כאן, הוא מפרש ״ואלהיו״ על מצרים (בלשון זכר ובלשון יחיד; ראו למשל שמות י״ד:י׳), והמ״ם של ״ממצרים״ מתייחסת גם ל״גוים ואלהיו״, כאשר המושא של ״וגרשת״ (שהוא כאילו כתוב) הוא יושבי ארץ כנען הנזכרים שם בפסוק. (כך יש להבין את הפירוש הזה, על פי מה שמרחיב בו רד״ק בפירושו לשמואל.) ואף לפירושו השני של רד״ק כאן, אשר לפיו המשמעות היא ״והכית גוים ואלהיו״, יש להבין שהכוונה היא למצרים, כי בכך מתיישבת לשון היחיד של ״ואלהיו״. בפירושו לשמואל רד״ק אינו מזכיר את פירושו השני שבכאן, אבל הוא מציע פירוש נוסף שלפיו ״גוים ואלהיו״ מתייחס לישראל; וראו שם את ביאורו ללשון הרבים של ״גוים״ לפי זה, שניתן ליישם אותו כנראה גם לפירושיו האחרים אשר לפיהם ה״גוים״ הם מצרים.
Driving out, from the presence of Your people whom You redeemed from Egypt, nations. This won You renown as One who performs great and marvelous deeds; namely, Your redemption of them from servitude in Egypt and Your driving out nations—that is, the seven nations—from their presence. In the book of Samuel it says, “whom You redeemed from Egypt, nations and their gods” (2 Samuel 7:23), which means either: from nations and from their gods, or: and You defeated nations and their gods.
ומי כעמך – ר״ל הואיל ואין זולתך אם כן מי ומי מעובדי כוכבים מאושר ומשובח כעמך ישראל אשר המה גוי מיוחד בארץ.
לפדות לו עם – לפדות ממצרים להיות לו לעם.
לשום לך וכו׳ – לפרסם את שמך בעולם.
גוים – מוסב על לגרש ר״ל הוצאתם לגרש מפניהם העמים אשר בארץ כנען.
אשר הלך האלהים – ושם (כג) אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם, ופי׳ רש״י שהלכו שלוחיו שהם משה ואהרן, ועזרא פירש שם זה קדש, ובא בלשון רבים לכבוד כנודע, ושכבר היו לו לעם טרם שפדאם, כמו שקראם בשם עמי גם לפני יצ״מ.
לשום לך שם – ושם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו, והכתוב שם מוקשה מאד, ופירש עזרא שהוא בא במאמרים מקבילים, וכך סדרו, לעשות לו שם הגדולה ונוראות ולעשות לכם לארצך. (לעשות) מפני עמך אשר פדית ממצרים לגוים ואלהיו – בענין שמ״ש הגדולה ונוראות, עונה על לשום לו שם, ומלת לארצך עונה על לעשות לכם, ומלת לעשות נמשך לשתים (ופי׳ לעשות נקמה), וכן הלמ״ד של לארצך נמשך על גוים, וע״כ שינה הלשון לגרש מפני עמך.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספימצודת דודמלבי״םהכל
יאמן – ושם (כה) הקם, ופי׳ עזרא שא״צ להתפלל שיקים ה׳ דברו רק שיאמן דהיינו בל יטעו העולם שההבטחה לא תתקיים, כמו בזמן הגלות שהגם שבאמת יקים ה׳ את דברו באחרית הימים יש הבלתי מאמינים בזה, וכן הוסיף ויאמן ויגדל שמך (ושם לא נמצא מלת ויאמן), ר״ל שע״י שיאמן עי״כ יגדל שמך, כי בזמן הגלות יש חילול השם, ורק בזה יגדל שמך ע״י שבית דוד נכון לפניך תמיד, וע״כ השמיט מלת יהיה הכתוב שם.
Yes, let it be established, and let Your name be magnified forever, that it may be said: Hashem of Hosts is the God of Israel, even a God to Israel; and the house of David Your servant shall be established before You.
כי אתה אלהי גלית – פתרון ודאי נאה לך לאמן דבריך כי אתה בעצמך גלית אוזן לבנות לי בית כדכתיב ואגיד לך ובית יבנה לך י״י (דברי הימים א י״ז:י׳).
על כן מצא עבדך להתפלל לפניך – כלומר אם לא היית בעצמך אומר לי להביא על זרעי הטובות האלה לא היה עולה על דעתי לבקש אשר מי אני אשר הביאותני אפילו עד הלום אבל הואיל שאמרת למענך להביא לי כל הטובות הללו לפיכך אני מתפלל שתאמן את דבריך.
For You, my God, have revealed It is surely fitting for You to cause Your words to be realized, for You Yourself revealed to [my] ear to build me a house, as it is written: (v. 10): "and I told you and the Lord will build you a house."
therefore, Your servant has found [occasion] to pray before You i.e., If You Yourself had not promised me to bring upon my seed these favors, it would not enter my mind to make supplication, for who am I that You have brought even this far, but since You said for Your sake to bring me all these favors, I therefore pray that You cause Your words to be realized.
כי אתה וכו׳ – ר״ל הואיל והודעתני שתבנה לי בית מלכות לזה מצאתי את לבי וערב לגשת להתפלל עליה עם כי הוא דבר גדול.
and now it has pleased You to bless the house of Your servant, that it may continue forever before You; for You, O Lord, have blessed, and so let Your servant be blessed forever."
for You, O Lord, have blessed You have blessed me.
and [he shall be] blessed forever That is to say, Your servant shall be blessed forever.
ועתה הואלת לברך את בית עבדך – ובספר שמואל כתוב ועתה הואל וברך את בית עבדך והכונה אחת כי הואל הוא מקור לא צווי וכן וברך ולזה הוא מבואר שכבר יתקיים זה כי אתה י״י דברת ודברך יתקיים בלי ספק.
הואלת – ענין חפץ ורצון כמו ויואל משה (שמות ב׳:כ״א).
ועתה הואלת – ר״ל והואיל וכן הוא א״צ מעתה להתפלל עוד על הדבר אבל שאלתי רצה נא לברך וכו׳ שיהיו לעולם לפניך ר״ל ברכה במתנת לב טהור ללכת בתורתך בכדי שיהיו ראויים לקבל החסד הגדול הזה.
כי אתה וכו׳ – ר״ל הלא כבר ברכת ומבורך לעולם כי אין שום מניעה מפאת המברך ולזה אשאל עוד שגם לא יהיה מניעה מצד המקבל הברכה.
ועתה הואלת – ושם (כט) ועתה הואל וברך – ופירש עזרא שמלת הואל הוא כעין מקור עם מה שאתה מתחיל ברך, שיהיה כן לעולם.
כי אתה ה׳ ברכת – ושם אומר כי אתה ה׳ דברת ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, ופירש עזרא שר״ל הלא דברת, ודבורך היא הברכה, וממילא הוא מבורך לעולם.